כלל חברה לביטוח בע"מ נ' תור-פרנקל ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת.

התובעת טענה, כי הנהג ברכב מבוטחה צפר לנתבעת 1 שנהגה ברכב הנתבעות בזמן יציאה מחניה בנסיעה לאחור. למרות זאת הנתבעת 1 המשיכה בנסיעתה לאחור ופגעה ברכב התובעת.

הנתבעות טענו בכתב ההגנה, כי רכב התובעת הוסע בניגוד לכיוון הנסיעה בכיכר הסמוכה למקום החניה של רכב הנתבעות. הנהג ברכב התובעת לא שם ליבו לרכב הנתבעות, נסע במהירות ופגע בו.

בדיון שמעתי את עדויותיהם של הנהג ברכב התובעת ושל הנתבעת 1. כן שמעתי את עדותו של נוסע שישב ליד הנתבעת 1.

הנהג הרכב התובעת אמר שהתאונה התרחשה בזמן שהוא היה בעמידה עם רכבו משך כ-10-20 שניות. הוא הבחין ברכב של הנתבעות כשהוא הוסע לאחור ולכן הוא צפר. הוא הכחיש את הטענה שהוא הגיע למקום בנסיעה בניגוד לכיוון התנועה, כך שבמקום להקיף את הכיכר מימין, הוא הקיף אותה משמאל. לדבריו, אין זה משנה כיוון הנסיעה שלו מאחר שהוא עמד כבר.

הנתבעת 1 אמרה, שהיא נסעה לאחור. הוא לא הביטה לצד שמאל מאחר שהיא לא ציפתה שרכב יגיע מהכיוון הזה. היא הסתכלה לכיוון ימין לאחור מהכיוון ממנו היו אמורים להופיע כלי רכב. לדבריה, היא לא ראתה את רכב התובעת מגיע למקום וכי היא לא שמעה צפירה. לדבריה, התאונה התרחשה כאשר רכב התובעת היה בתנועה ולא בעמידה כנטען, שאחרת הייתה רואה אותו. לדבריה היא ראתה את רכב התובעת רק בזמן ההתנגשות.

הנוסע שישב לידה אמר, שהוא ראה את הנהגת ברכב התובעת מסתכלת לימין ולאחור. הוא לא ראה את רכב התובעת עובר לתאונה. לדבריו, רכב התובעת היה הפוך לכיוון התנועה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות, החלטתי לקבל את התביעה בעיקרה לאחר ששוכנעתי מעדותו של נהג התובעת, כי הוא היה בזמן התאונה בעמידה.

הן הנתבעת 1 והן הנוסע שישב מאחוריה, לא ראו את הרכב עובר לתאונה ולכן הם לא יכלו לסתור את טענתו זו של נהג התובעת.

יתרה מכך, מעדותה של הנתבעת 1 עלה כי היא כלל לא הביטה לצד שמאל כיוון שהיא לא ציפתה שרכב יגיע משם. כל מבטה היה מרוכז לצד ימין מאחור. התנהלות זו מסבירה מדוע היא לא הבחינה ברכב התובעת. גם הנוסע לא הבחין ברכב עובר לתאונה. כלל ידוע הוא שמי שנוסע ברכב, עליו לבדוק היטב טרם תחילת הנסיעה כי הוא יכול לעשות זאת בבטחה ומכאן אחריותה של הנתבעת 1 לאירוע התאונה.

עם זאת, אני סבור שיש מקום לנכות רשלנות תורמת בשל התנהלות נהג התובעת. מהעדויות של הנתבעת 1 ושל הנוסע עמה, עלה כי רכב התובעת היה בכיוון הפוך לכיוון התנועה. בהחלט יתכן שאם נהג התובעת היה מגיע בכיוון התנועה מימין, שאז הנתבעת 1 הייתה מבחינה בו קודם לכן, שכן כפי שהיא העידה, היא הביטה לימין ולאחור. יש להניח גם שבמקום עמידת רכב התובעת חלקו האחורי של הרכב היה בולט לצד ימין כך שניתן היה להבחין בו ביתר קלות.

בנסיבות העניין, אני קובע שיש לייחס לנהג התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 20% ולפיכך התובעת זכאית ל-80% מנזקיה.

התובעת שילמה תגמולים לרבות שכר טרחת שמאי סך של 9,439 ₪. אשר על כן, הנתבעות ביחד ולחוד ישלמו לתובעת 80% מהסכום האמור בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין, אגרת בית משפט בסך של 355 ₪, שכר העד בסך של 300 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,800 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: